שרה לוי-תנאי: חיים של יצירה

עורכות: הניה רוטנברג / דינה רוגינסקי, הוצאת רסלינג

ספר זה מציג רב-תחומיות אמנותית השזורה בפועלה של אישיות אחת – אישה תימנייה כריזמטית אשר פעלה בראשית ימיה של מדינת ישראל – ושופך אור על הקשר בין אמנות, חברה, דת ופוליטיקה בישראל הצעירה. תיאטרון המחול ענבל, אשר שרה לוי-תנאי ייסדה בשנת 1949, היה מרכז של יצירה בין-תחומית מקורית המשלבת מחול, שירה, מוזיקה ומשחק, והוא זיכה אותה בפרס ישראל ובתואר "אמנית המולטימדיה הראשונה בישראל". גם עולם המחול הבין-לאומי הביט בהשתאות בשפת התנועה הענבלית הייחודית אשר משלבת בהרמוניה מרכיבים תימניים עממיים מעובדים לצד מחול תיאטרלי, מערבי ומודרני. הכוריאוגרף האמריקאי ג'רום רובינס אמר על לוי-תנאי: "היא אחד משלושת הכוריאוגרפים הגדולים בעולם".

המשך קריאה: שרה לוי-תנאי: חיים של יצירה

עיסוק חוזר באמנות הריקוד: "דירת שני חדרים" של שינפלד ולאור

יצירתם של ניב שינפלד ואורן לאור דירת שני חדרים (2012) עוסקת בפעולת הסיפור של טקסט ריקודי. במקרה זה מדובר בסיפור מחדש של דירת שני חדרים (1987), יצירתם של ליאת דרור וניר בן-גל, המשמש בסיס להצגת מערכת היחסים ביניהם (מאמר זה מתייחס למופע מתאריך 15.3.13 בתאטרון תמונע). שינפלד ולאור, זוג בחיים ועל הבמה, ביקשו ליצור לעצמם דואט. כדי להימנע מגלישה לסנטימנטליות, בשל העיסוק בחומרים אישיים ואינטימיים, בחרו לעבוד עם טקסט מוכן של יוצרים אחרים. הם מסבירים: "רצינו טקסט שהוכן מראש, משהו שנוכל לשחק אתו ולעצב אותו מחדש לפי איך שאנחנו... הרגשנו שאם נבחר בחומר שהוא לא שלנו – זה יאפשר לנו להתקרב ולמצוא זה את זה" (לאור אצל פרידס-גלילי, 2012). פעולת הסיפור מחדש – דירת שני חדרים שלהם – היא יצירת מחול הנעה בין הדהוד הטקסט הריקודי לבין יצירה מקורית.

המשך קריאה: עיסוק חוזר באמנות הריקוד: "דירת שני חדרים" של שינפלד ולאור

בולרו של מוריס בז'אר- אשה אחת וארבעים גברים

בולרו של מוריס בז'אר נוצר בשנת 1961 למוזיקה של מוריס ראוול. הריקוד נחשב לאחת מיצירת המופת של בז'אר לצידן של  פולחן האביב (1959) וציפור האש (1970). בולרו נוצר מתחילה כריקוד סולו פיתוי פרובוקטיבי, בעל תוכן אירוטי מאוד חזק לבלרינה היגוסלבית דוסקה סיפניוס (Duska Sifnios, 1966, הרוקדת על במה עגולה ומוגבהת, כמו שולחן בטברנה ספרדית, רוקדת כהנת של פולחן אירוטי היפנוטי כשהיא מוקפת ב-40 גברים.הגברים יושבים מנומנמים על כסאות ולאט לאט מצליחה הרקדנית לעורר את תשומת ליבם עד שהם מזדקפים, מתבוננים בה בערגה וסובבים אותה בריקוד. המתח המיני מתעצם עם התגברות המוזיקה של ראוול. כשהמוזיקה מגיעה לשיאה, מתפרקים ומשתחררים התשוקה והמתח המיני שהצטברו ויחד איתם קורסים הרקדנים לרצפה באפיסת כוחות, כמו במעשה אהבה.

המשך קריאה: בולרו של מוריס בז'אר- אשה אחת וארבעים גברים