מחול ערבי מסורתי וחדש

פורסם לראשונה ברבעון מחול בישראל, 6, 1995, עמ' 45.

בשנים האחרונות מתעצמת השפעת הגומלין בקרב החברה הישראלית – בין המגזר היהודי והערבי, ויש לכך השפעה גם על העשייה בתחוס המחול. הצצה לעולם המחול במגזר הערבי מגלה פעולות לשימור המחול הערבי המסורתי לצד יצירה מקורית ועשייה חינוכית. להקת המחול של בשמת טבעון ו"שחרזאד" בכפר יאסיף הן דוגמאות טובות לעניין זה, ופעילות דומה מתרחשת גס במרכזיס הקהילתיים של שני היישובים.

 בשמת טבעון הוא כפר בדואי המורכב ממספר חמולות שעברו ליישוב קבע בשנת 1964.  הכפר, על בתיו היפים, נראה מודרני לכל דבר ואנשיו אינס עוסקים עוד בפרנסות הבדואיות המסורתיות. להקת המחול הייצוגית של הכפר הוקמה ב-1992 כלהקת חובבים הרוקדת בסגנון מסורתי, והיא הופיעה בעיקר בשמחות ואירועים ציבוריים, לצלילי מוזיקה ערבית. אחרי מספר ריקודים היא סוחפת אחריה את שאר החוגגים. ריקודי הבדואים בצפון הארץ שונים לחלוטין מריקודי הבדואים בדרום. השוני נובע מהתאמת המחולות, בכל אחד מהאזורים, לסביבה ולנוף .

היום מונה הלהקה כ-12 גבריס בגיל 21-15 הרוקדים שניים שלושה ריקודים בסיסיים בתוספת אילתורים. הם עדיין מופיעים בשמחות בתלבושות מסורתיות, שעקב תהליכי המודרניזציה העוברים על הכפר רק מעטים לובשים אותן בחיי היומיום. רוב מופעי הלהקה מתקיימים בבשמת טבעון, אך הלהקה יוצאת גם להופעות בכפרים ערביים בסביבה .

ריקוד דבקה, להקת בשמת טבעון, צלם: לא ידוע

עבודת הרקדנים נעשית כולה בהתנדבות. חוסר בתקציבים הכשיל בעבר ניסיון להביא ללהקה מורה שילמד ריקודים חדשים, ומכריח את הלהקה לוותר על מוזיקה חיה בהופעותיה. היום, לצד הרצון לשמר את הריקוד הבדואי המסורתי, יש מצד הרקדנים התעניינות ורצון בחידושים. הם מתכננים, למשל , לצרף בנות ללהקה, אם כי זה לא יגרור שינוי ברפטואר, אלא רק יביא לכך שהבנות והבנים יבצעו ביחד הן את ריקודי השמלייה של הגברים והן את ריקודי הקרדייה של הנשים.

 במרכז הקהילתי בכפר, וללא כל קשר עם הלהקה, מתקיימים חוגי מחול אמנותי לילדי, או, יותר נכון, לילדות. בהוראה משלבת המורה סגנונות ריקוד שונים, כשהנטייה היא לכיוון המחול המודרני. לדבריה הוא מתאים יותר לילדות, כאמצעי הבעה. הילדות, שרק לפני שלוש שנים לא רקדו כלל, היום מוכנות להתנסות בדברים חדשים שלא הכירו קודם. בתחילה חששו ההורים בפני הניסיון להביא מחול אמנותי מערבי לכפר, אך לאט לאט הולכת ופוחתת התנגדותם. ההתנגשות עם המסורת נותרה כמעט רק בתחום בגד המחול, שלדעת חלק מהאנשים בכפר אינו מספיק צנוע, ולכן נאלצות הרקדניות להתפשר בנושא זה. התלמידות מופיעות בבשמת טבעון ואף הופיעו עס תלמידות מחול במרכז הקהילתי בטבעון השכנה.

בכפר יאסיף חייס בהרמוניה נוצרים, מוסלמים ודרוזים וחוגי בלט החלו להתקיים שם כבר לפני 17 שנה. גם שם ההתחלה היתה קשה. אך, למרות שלא היתה התלהבות ראשונית ולא מודעות של אנשי הכפר לאמנות המחול המערבי, תהליך קליטת המחול היה קצר יחסית. לדברי מר בולוסי, מנהל המרכז הקהילתי, עובדה זו יש לתלות ברמת ההתפתחות הגבוהה של הכפר ובכך ששכבה רחבה באוכלוסייתו משכילה. היום, לצד חוגי הבלט הנערכים במרכז הקהילתי, פועלת להקת "שחרזאד" והיא קולטת ילדים מחוגי הבלט. אירנה ג'מאל, הכוראוגרפית, מנסה מזה שלוש שנים ליצור משהו חדש, המדבר על לב התושבים, לא הדבקה שהכל מכירים, לא בלט קלאסי, פולקלור או מחול מודרני אלא שילוב של כל הסגנונות יחד, למגוון רחב של מוזיקה, מצ'ייקובסקי ועד פיירוז. ללהקה, הנמצאת בראשית דרכה, נוספו השנה גם רקדנים גברים והיא קולטת רקדנים מכל הסקטור הערבי.

היום, עם השינוי בסגנון הריקודיס, מספר ההופעות של הלהקה גדל, והקבוצה מפורסמת במגזר הערבי ואף ייצגה את מדינת ישראל בפסטיבלים באוקראינה, בפולין והשנה בהונגריה. השנה קיבלה "שחרזאד" תקציב מהמחלקה הערבית במשרד החינוך אך גם עליה מעיקים חוסר הכרה מצד המוסדות ומחסור במשאבים, ודוחים את מימוש שאיפתה לפתוח בית ספר ראשון לריקוד במגזר הערבי ולהוסיף מורים וסטודיות. הצצה לכפר יאסיף ולבשמת טבעון מראה שלצד הרצון לשמר מסורת יש פתיחות לקלוט דברים חדשים ורצון לעשייה מקורית. חוסר הכרה מצד המוסדות והעדר תמיכה כספית מעכבים התפתחויות מעניינות בתחום המחול במגזר הערבי בישראל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *