נוגע בזמן אמיתי: ראיון עם רמי באר

זכרון דברים - רמי באר

רמי באר הוא כוראוגרף הבית ומנהלה האמנותי של הלהקה הקיבוצית שנוסדה בשנת 1971 על ידי יהודית ארנון. מראשית שנות ה-90 החל באר ליצור בעיקר עבודות ארוכות הנושאות חותם אישי. עבודות אלו נוצרות סביב נושא מרכזי, אם כי אין להן סיפר ברור. יחד עם זאת אין הן גם יצירות מופשטות לגמרי. ראיון זה, שהוקלט באולפני הלהקה בגעתון ב-6 למרץ, 1997, מתייחס לריקודיו העוסקים ונוגעים בבעיות פוליטיות וסוציו-פוליטיות הקשורות בחברה בה הוא חי. הראיון נעשה כחלק מעבודת הM.A- - רמי באר – כוריאוגרף פוליטי (1997).

מאה שנה להולדת בלט רוס של דיאגילב

ב-18 למאי 1909 הופיעה לראשונה בפריס, בתיאטרון השטאלט (Chatelet), להקת בלט רוס (Ballets Russes) בניהולו של האמרגן יוצא הדופן סרגיי דיאגילב (Diaghilev, 1872-1929). כשפרצה הלהקה לסצינת המחול בתחילת המאה ה-20, חלוצי המחול המודרני באירופה האמינו שימיו של הבלט הקלאסי ספורים. גם החששות שהקהל הפריזאי לא ירצה לראות כל כך הרבה בלט התבדתה. ההצלחה היתה מסחררת. הקהל הוקסם מהנושאים שעסקו אגדות רוסיות ותרבויות אקזוטיות, מהכוריאוגרפיה החדשנית של מיכאל פוקין (Fokine), מהסולנים המופלאים ומהעושר והיופי של התלבושות והתפאורה. מופע זה הראה עד כמה יכולה אמנות הבלט להכיל בתוכה את הנועז והאיכותי שבאמנות המחול. אנה פבלובה (Pavlova) ותמרה קרסבינה (Karsavina) הפכו בן לילה לבלרינות המפורסמות ביותר בתחילת המאה ה-20, ואילו ואסלב ניז'ינסקי (Nijinsky) זכה לתהילה אגדית שהחזירה את היוקרה לרקדן הגבר.

תיאטרון ומחול - נקודת המפגש

מאז תחילת המאה ה-20 אנו עדים לתנועתם ההדדית, זה לעומת זה, של שני מסלולים: התאטרון המתבסס על טקסט פונה לעבר התנועה ונעשה פיזי יותר ומילולי פחות, ואילו המחול זונח סגנונות מחול מסורתיים ופונה לעבר התנועה היומיומית והשימוש במילה. נקודת המפגש בין שני המסלולים היא שהולידה בסוף שנות ה-70 בגרמניה את סוגת תאטרון-תנועה או תאטרון-מחול (Tanztheater).  

המרד הגדול והשיבה אל השורשים: השפעת מחול ההבעה על תיאטרון-התנועה בישראל

מתחילת שנות ה-20 ועד אמצע שנות ה-50 שלט בארץ סגנון מחול ההבעה. בשנות ה-50, לאחר בידוד תרבותי ממושך של כ-15 שנים - מלחמת העולם השנייה, מלחמת העצמאות ותקופת הצנע - החלו להופיע בארץ להקות מחול מחו"ל. החשיפה לטכניקה הנקייה, לברק הטכני, לתפאורה ולתאורה, שהיו חדשניות בשעתן, גרמה בארץ זעזוע. לפתע הוברר שמחול ההבעה כמעט נעלם ממפת המחול העולמי, וכי הזרקורים הופנו לכיוון המחול המודרני האמריקאי, בייחוד זה של מרתה גראהם.