Dance Voices - קולות המחול

כשצפיתי בימים אלה בסרט החדש הרקדן האחרון של מאו, נזכרתי בשן יונג-פו (Chen Yong-fu)  חברי ללימודי המחול באקדמיה לאמנויות הבמה בהונג קונג. כמו "הרקדן של מאו" גם יונג-פו הוא רקדן ומורה לבלט מבייג'ין, שזכה במילגת השתלמות. אבל זה היה בתקופה אחרת - שנת 1992; במקום אחר - הונג קונג שהיתה עדיין מושבה הבריטית; ובסוגת מחול שלא היתה נפוצה עדיין בסין - מחול מודרני. גם אז, כמו בתקופת מאו, היציאה מסין ללימודים בארץ אחרת לא היתה דבר של מה בכך, ורק מתי מעט זכו לכך.

פול טיילור (Taylor), רקדן וכוריאוגרף האמריקאי, כותב בספרו האוטוביוגרפי מרחב פרטי (Private Domain, 1988) שהוא מחשיב את Jack and the Beanstalk (1954) כיצירתו הראשונה בכרונולוגית ריקודיו. הוא ממשיך וכותב שהריקוד, שבכורתו היתה בניו יורק, נוצר בשנת 1954 לאחר שעזב את להקת קנינגהם (Cunningham Dance Company). את המוסיקה הלחין במיוחד הי גוברניק (Hy Gubernick), והצייר בוב ראושנברג (Rauschenberg) עיצב את התלבושות והאביזרים, שכללו ביצת זהב וגבעול / מיתר שנגע בשמים באמצעות בלונים ממולאים בגז שחוברו לקצהו. הרקדנים שהשתתפו בריקוד היו ויולה פרבר (Farber), מלהקת קנינגהם,  אלק רובין (Rubin), לסלי סנו (Snow), דון בואטו (Boiteau), אניטה וטיילור עצמו. הריקוד היה מורכב משישה חלקים ללא סיפור או דמויות מקשרים, שהופרדו באמצעות תנוחות שקטות. טיילור מספר כשהריקוד הסתיים הקהל נשאר לשבת בשקט, לא מוחא ולא מוחה. הריקוד לא בוצע יותר ואת חד-פעמיותו חגגו טיילור וראושנברג בטקס קטן משלהם. בסמטה קטנה מאחורי התיאטרון הם שחררו את המיתר /גבעול עם הבלונים בקצהו והתבוננו בהם נעלמים בשמים.

רשימה זאת מציגה את יצירותיו של אוהד נהרין החל משנת 1980 עת יצר ללהקתו, להקת אוהד נהרין שביתה היתה ניו יורק, דרך עבודתו ללהקות מחול שונות בעולם, וכמובן הריקודים שיצר ללהקת בת-שבע. הרשימה היא כרונולוגית ומכילה פרטים נוספים על כל יצירה כמו מוסיקה, תאורה ותלבושות.